להלחם בזיהום האוויר בלי להפסיד סיינפלד
אם אתה חושב שתחנת ניתור זה משהו שמנתרים או קופצים ממנו, אם איכות הסביבה היא בעיניך רק שם של משרד ממשלתי, שורות אלו מופנות אליך. אתה (שהוא כמובן גם את), מייצג את האזרח הקטן שחי ונושם פה בעיר תל אביב-יפו. בשורות הבאות אני מבקש לדבר אתך על האוויר בעיר אבל בלי הנתונים, השמות המסובכים של הגזים והרעלים, ובלי להזכיר את גודלו של החור באוזון. נעזוב רגע בצד את כל אלה, כי זה רק עלול להפריע. הגזים שנכנסים לנו לריאות, הרעש, האבק, חלקיקי העופרת, הרעלים, לא רק שהם הורגים אלא הם גם נסתרים מן העין. מן "דני דין" כזה, שרק את תופעות הלוואי שלו רואים ומרגישים בצורה המוחשית ביותר. זו בעיה להזהיר מפני משהו בלתי נראה, בעיקר לאור העובדה, שקשה למדוד את השפעותיו בחיי היומיום. עובדה זו יוצרת מצב שבו גם אם הנושא האקולוגי מוצג בצורה קטסטרופלית, גוברת הסקפטיות אצל הבנאדם הנורמלי לגבי אמיתות הדברים. אם הכל כל כך נורא, אומר לעצמו הבנאדם, אז איך זה שאני חי והולך למכולת, מעשן קופסא ביום ולמרות הכל נשאר בחיים? התשובה לכך עלולה להינתן בתוך אמבולנס, בגיל 38, אחרי שתחטוף אירוע בלב ותתאשפז לך. לא העלית בדעתך שזה מה שרידינג יכול לעשות. אצלך רידינג זה "מציצים", רידינג זה סמל. ממש מתחשק לך לעלות למעלה ולקחת איזה "הסנפה" בריאה של נוסטלגיה. אבל בוא נעזוב את רידינג. נגיד שלא חטפת בלב, אלא נולד לך ילד. אחרי שאתה מתאושש מזה שאתה אבא, אתה כבר יושב לילות ליד המיטה של התינוק מרוב דאגה. לילה ללא שינה זו הזדמנות מצוינת לחשוב. אז אתה מנסה לחשוב ממה הוא חלה הגוזל שלך. אתה חושב על וירוסים, על ויטמינים שחסרים לו ועל האפשרות שהוא חלה, בגלל ששלשום לא הלבשת אותו מספיק טוב. אתה לא מעלה בדעתך שהאוטובוסים שעוברים ברחוב המקביל הם הסיבה? הרי משהו יוצא להם מהאגזוזים העצומים האלה. לא משנה איך קוראים לזה, לא משנה מה ההרכב הכימי - אויר הרים צלול לא יוצא משם. והמשהו הזה מתפזר לאוויר ומגיע גם לריאות של הילד שלך, שעד לפני שנה היה בתוך הרחם, שינוי גדול ובלתי מתקבל על הדעת באיכות החיים. הוא סובל וזה גם מסוכן. עובדה, אחרת לא היית מתרוצץ כמו עכבר מורעל ומת מדאגה, בכל פעם שהוא חוטף את השיעול האינסופי שלו. מצד אחד אתה מוכן לרוץ אתו לרופאים, לעמוד בתור כדי לקנות לו תרופות, לשבת לידו בלילה, להחזיק אותו שעות על הידיים ולבטל את הבייבי-סיטר, כי על סרט היום כבר אין מה לדבר. מצד שני לסלק את הגורם לכל הסבל הזה, נראה לך מאמץ גדול מידי וחסר סיכוי. אז תחליט - אתה רוצה לחיות עם השיעול של הילד ולהתרוצץ, או לעשות איזה מאמץ קטן שיטפל בזה? חכה, לפני שאתה נבהל. המאמץ עליו מדובר לא יגרום לך להפסיד סיינפלד. בוא תראה כמה זה יכול להיות קל. כל שעליך לעשות בכל פעם שאתה רואה אוטובוס, הוא לחשוב שזה מרעיל וצריך לסלק את זה. מסובך? תודה שלא. אל תבוא להפגנות, אל תשכב לפני קו 5 ואל תתגנב למוסך של דן בלילה, כדי לתחוב להם לאגזוז תפוח אדמה, רק תחשוב שזה מזיק. תחשוב שזה לא הגיוני, שבאחת הערים שבה הרחובות הם מהצרים בעולם ייסע אוטובוס שהוא הגדול, המזהם והמרעיש בעולם. בשלב מתקדם יותר תוכל לעלות ל”מתקדמים" ובכל פעם שתראה אוטובוס תוכל גם לחשוב כמה הסבל ממנו מיותר ויקר - לבריאות ולכיס. הרמה הגבוהה ביותר בתחום היא לחשוב את כל המחשבות האלה, רק למשמע אוטובוס. כן, זה הכל. זה כל שעליך לעשות. את השאר יעשו כוחות השוק, הפוליטיקה ומעט הגיון בריא.
אפשר לשנות את המצב. זו לא גזרה משמים. אלו בסך הכל מכוניות גדולות, שכל אחד מאתנו משלם עבור רכישתן. אפשר לרכוש אוטובוסים על חשמל שלא מפיצים עשן ורעש במחיר הרבה יותר זול. אני בתור ישראלי ממוצע שרוצה זול וטוב, קונה את זה בשתי ידים וממליץ גם לך. זה לא קשור להשקפה פוליטית, זה לא קשור לגיל, דת או מוצא. כולנו נושמים את אותו האויר. אוטובוסים הורגים את מי שנוסע באוטובוס וגם את זה שנוסע במרצדס ליד האוטובוס.
האוטובוסים הם לא הגורם היחיד. המכוניות הפרטיות, רידינג ומפעלי תעשיה תורמים חלק נכבד. אבל האגזוזים העצומים של האוטובוסים אחראים לכמעט מחצית ממקרי המות, שנגרמו בגלל זיהום האוויר בתל אביב - יפו. יותר ממאה הרוגים בשנה ועשרות אלפי חולים. ביניהם גם נמצא הילד שלך, אבא שלך, חבר קרוב או אתה. אז בתור התחלה בוא נסלק את המטרד הזה ותראה איך שכבר הרבה יותר טוב. זה שינוי שאפשר יהיה להרגיש אותו מהיום הראשון. ואז...נתחיל לחשוב על רידינג. מכל נקודה בעיר שנראה אותו. נחשוב על זה שהוא רע ושיש לסלק אותו.